כאשר אדם שנפטר משאיר אחריו צוואה, העדיפות, מבחינה חוקית, היא שהצוואה תצא לפועל ככתבה וכלשונה. זאת, משום שהיא מעידה על רצונו של המת, ומימושה כפי שהיא, הוא הביטוי המלא ביותר שניתן לתת לרצון זה. שופט בית המשפט העליון, מישאל חשין, אף קבע זאת בפסק דין, בהתאם לכלל התלמודי כי ״מצווה לקיים את דברי המת״. ואולם, במקביל למתן עדיפות לקיום רצונו של הנפטר, חוק הירושה מאפשר לכל בעל או בעלת עניין להגיש התנגדות לקיום הצוואה שהוא הותיר אחריו
ככלל, כל אדם שרואה עצמו נפגע כתוצאה מקיום הצוואה יכול להגיש התנגדות. כלומר, כל מי שיש לו עניין בירושה ומעוניין למנוע את מימושה כפי שהיא, מכל סיבה שהיא. על פי רוב מדובר באנשים שיש להם אינטרס כלכלי ישיר בתוצאות הצוואה, כמו ילד שההורה שלו נישל אותו מחלקו בירושה. ועם זאת, כדי להגיש את ההתנגדות לבית המשפט, וכדי שהיא תתקבל ולא תידחה על הסף, צריך לפרט את העילה לבקשה לפסילת הצוואה.
חוק הירושה קובע מספר עילות לביטול צוואה אשר יכולות לגרום לבית המשפט להורות על בטלות הצוואה. העילות הינן: פגם בעריכת הצוואה, פגמים טכניים בצוואה עצמה, צוואה לא חוקית וצוואה שאינה כשרה.
פגמים בעריכת הצוואה יכולים להיות, למשל, מצווה שלא היה כשיר מבחינה קוגניטיבית להבין את תוכן הצוואה שכתב, או אדם שהופעלו עליו לחצים לא הוגנים מצד אחד היורשים, שייתכן שאף גרמו לו לערוך את הצוואה בכפייה. במקרים כאלה, ליורשים אחרים יכולה להיות עילה לדרוש את ביטול הצוואה בטענה שהיא אינה מעידה על רצונו האמיתי של הנפטר.
פגמים טכניים בעריכת צוואה עשויים להביא לפסילת חלקים ממנה או כולה. למשל, אם נערכה "צוואה בפני עדים", אך בעת החתימה היה נוכח עד אחד בלבד במקום שניים, או שהצוואה אינה חתומה כחוק, חסר בה תאריך, וכדומה. יחד עם זאת, כאשר הפגמים הטכניים ניתנים לתיקון, וניתן לזהות בבירור את רצון המוריש, בית המשפט עשוי בהחלט להורות על תיקון הפגמים בדיעבד ועל קיום הצוואה בהתאם.
אם הצוואה כוללת הוראות שביצוען אינו חוקי, אינו אפשרי או אינו מוסרי, בית המשפט עשוי בהחלט לקבל את ההתנגדות לצוואה ולהורות על ביטולה, או לפחות על ביטול אותו חלק של הצוואה שהוא לא חוקי. למשל, הוראה להוריש ליורש שעדיין לא נולד, הורשת זכות אישית שלא ניתן להעביר (כמו דירה בדמי מפתח) או התניית הירושה בכך שהיורש יצטרך לבצע פעולה לא חוקית.
כאשר מגיש ההתנגדות לקיום צוואה מוכיח שהיא מזויפת, או שהיא אינה צוואתו האחרונה של המוריש וכי ישנה צוואה נוספת, עדכנית יותר, בית המשפט עשוי בהחלט לקבל את ההתנגדות לקיום הצוואה.
את ההתנגדות לצו קיום צוואה יש להגיש תוך 14 ימים מזמן הפרסום של הגשת הבקשה לצו בעיתונות וברשומות. יחד עם זאת, כל עוד לא ניתן הצו, ניתן גם להגיש בקשה להארכת מועד הגשת ההתנגדות מעבר ל-14 ימים, בתנאי שיש לכך הצדקה.
את ההתנגדות מגישים בכתב לרשם הירושות לאחר תשלום אגרה. ההתנגדות צריכה לכלול את פרטי המתנגדים, את העילות להתנגדות ותצהיר חתום על ידי עורך דין התומך בעובדות שמפורטות בהתנגדות. רשם הירושות יעביר את ההתנגדות להכרעת בית המשפט למשפחה.
ההתנגדות לצוואה הדדית עולה בדרך כלל כאשר מתברר שאחד מבני הזוג ערך צוואה אחרת, למרות ההסכם ההדדי. זאת לאור תיקון לחוק הירושה מ-2005 לפיו אסור לכתוב צוואה חדשה (המבטלת את הצוואה ההדדית) ללא הודעה מראש לבן/בת הזוג. בסופו של יום הליך ההתנגדות לצוואה הדדית דומה להתנגדות לצוואה רגילה, מבחינת העילות ולוח הזמנים. יחד עם זאת, אם אדם נפטר וצוואתו ההדדית קוימה, ביטולה ידרוש שכל המתנגדים ישיבו גם הם את הנכסים שכבר קיבלו.
כאמור, העיקרון המנחה בבתי המשפט הוא לקיים את רצון המצווה ככל שניתן, ולכן, נטל ההוכחה הינו על המתנגד לצוואה. ביטול צוואה דורש הבנה מעמיקה של אפשרויות ההתנגדות ובעיקר של סיכוי ההצלחה שלהן בכל מקרה ומקרה לגופו. עורך דין המתמחה בתחום יידע להתמקד בעילות שלהן הסיכוי הגדול ביותר להתקבל, ינמק אותן כראוי בהתאם לנסיבות המקרה, ויגדיל משמעותית את הסיכויים שהבקשה לביטול צו קיום הצוואה תתקבל.
