עו"ד דיני משפחה | אלעד זמיר – עורך דין דיני משפחה וטוען רבני

עו"ד דיני משפחה – במה הוא עוסק​

המאפיינים הייחודיים של דיני המשפחה:

אחד המאפיינים הייחודיים בתחום דיני המשפחה, הוא העובדה שזהו תחום שמאגד מספר רחב של ענפים משפטיים, אשר אין ביניהם כל קשר. למשל, דיני משפחה עוסקים במשפט חוקתי, משום שהליכים רבים בתחום המשפחה נוגעים בליבת זכויות האדם, למשל: הזכות להינשא, הזכות להקים משפחה, הזכות לכבוד, הזכות לקיים הליך הוגן. מקרים רבים הנוגעים לתחום דיני המשפחה, מגיעים לבית המשפט העליון ביושבו כבית משפט גבוה לצדק. מכאן שאחד הנושאים שבהם עורך דין משפחה צריך להיות בקיא, הוא בתחום המשפט החוקתי והמנהלי.

מפעם לפעם, דיני המשפחה נוגעים בתחום המשפט המסחרי, אשר אין לו קשר לתחום דיני המשפחה. לדוגמא, כאשר בני זוג מבקשים להתגרש ולמכור עסק משותף, או לחלופין כאשר בני זוג צריכים לחלוק מוניטין עסקי ולמכור נכסים עסקיים, אזי נדרשת מעורך דין דיני משפחה מומחיות גם בתחום המשפט המסחרי. בנוסף, נדרשת ממנו הבנה מסחרית ועסקית וידע בתחום המשכונות (שעבודים), הממונות ועוד. מעו"ד משפחה נדרשת גם ידיעה והבנה כלכלית, לצורך ייצוג הולם והבנה נכונה את האינטרסים של הצדדים במקרים כאלו.

לא אחת, דיני המשפחה נוגעים בתחום המקרקעין. מכאן עולה השאלה: מה הדין כאשר יש לפרק שיתוף בדירת מגורים בין בני זוג, כאשר יש צורך למכור את הדירה לאחר ולהעביר את פירות המכירה לידי בני הזוג. מה הדין במקרים שבמסגרת ירושה מתבקשת חלוקת קרקע או קרקע חקלאית. מכאן, עורך דין משפחה נדרש גם לידע בתחום דיני הקניין וכתוצאה מכך גם בתחום דיני המקרקעין על מורכבותם.

דיני המשפחה נוגעים גם בפן הפסיכולוגי, שכן הם עוסקים בנפש האדם, ברצונות הבסיסיים של האדם וברגעים הקשים ביותר של אנשים. למשל: בעת קביעה של משמורת ילדים או חמור מכך: במקרים שבהם יש להוציא ילד מבית הוריו וכן במקרים של גירושין שבהם שני בני הזוג סובלים מאוד. עורך דין גירושין צריך לגלות רגישות רבה, הבנה לצרכי הזולת, הזדהות ויכולת הכלה. כל אלו אינן תכונות "משפטיות" אלא תכונות אישיות, שתודות להן, עורך דין משפחה יכול לגלות מקצועיות רבה יותר.

תחום דיני המשפחה נוגע גם בדיני החוזים. עורכי דין משפחה עוסקים באופן קבוע במגוון רב של חוזים. למשל: הסכמי ממון בין בני זוג, הסכמי פונדקאות, הסכמי אימוץ, הסכמי הורות משותפת, צוואות ועוד. עורך דין גירושין או עו"ד משפחה צריך לדעת את הדין החל על דיני החוזים ועליו לגלות בקיאות בכל הנוגע לעריכת חוזים ודרישות הדין לגבי עריכת חוזים.

עורכת דין גירושין צריכה גם להיות בקיאה ברזי המשפט העברי, אשר אינו מוכר לציבור הרחב. בישראל, תחום הגירושין בישראל מוסדר בעיקר על פי הדין הדתי-עברי, כפי שנסביר בהרחבה בהמשך. לכן, עו"ד גירושין צריך להיות בקי גם ברזי הדין הדתי, כדי להעניק ללקוחו שירות מגוון ומקצועי.

מהן הערכאות המשפטיות העוסקות בשפיטה בתחום המשפחה?

תחום דיני המשפחה במדינת ישראל נתון לשפיטה של שתי ערכאות עיקריות. הערכאה הראשונה, היא בית הדין הרבני (ושאר בתי הדין הדתיים בישראל). בית הדין הרבני מוסמך לעסוק בענייני גירושין ונישואין, כפי שנרחיב בהמשך. בית הדין הרבני מורכב מדיינים אשר מוסמכים לרבנות. דיינים אינם "שופטים" במובן המוכר לכולנו, אך בדומה לשופטים הם נבחרים באמצעות וועדה מיוחדת הנקראת "הוועדה לבחירת דיינים". בראשות הוועדה יושבת שרת המשפטים. בתי הדין הרבניים נמצאים בפריסה ארצית, כאשר הערכאה הראשונה היא בית הדין הרבני האזורי. מעל בתי הדין הרבניים האזוריים, ישנו בית הדין הרבני הגדול, אשר אמון על שמיעת ערעורים על החלטות או פסקי דין של בתי הדין האזוריים. נעיר כי תביעות גירושין הנשמעות בפני בית הדין האזורי, נדונות בפני שלושה דיינים.

הערכאה המשפטית השנייה, היא בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט לענייני משפחה הוא בית משפט שלום, בעל מומחיות ייחודית. שופטיו הם שופטים של בית משפט השלום והם נבחרים בדומה לשאר שופטי מדינת ישראל, ע"י הוועדה לבחירת שופטים, אשר בראשה יושבת שרת המשפטים. בניגוד לשאר שופטי בית משפט השלום הרגילים, שופטים של בית המשפט לענייני משפחה הם שופטים בעלי מומחיות ייחודית בתחום דיני המשפחה. מאחר ובית המשפט לענייני משפחה הוא בית משפט בדרגת בית משפט השלום, אזי ניתן לערער על פסקי הדין הניתנים על ידו, לבית המשפט המחוזי, בזכות ולבית המשפט העליון, ברשות.

עד לשנת 1995 לא היו בישראל בתי משפט מיוחדים בתחום דיני המשפחה. בתי המשפט לענייני משפחה הם תולדה של המלצות וועדה מיוחדות בשם וועדת שיינבויים, אשר מונתה כדי לבחון אפשרויות לייעול השפיטה בתחום דיני המשפחה. בין המלצות וועדת שיינבויים, היו ליצור ערכאה משפטית ייחודית שתעסוק בתחום דיני המשפחה, אשר שופטיה יהיו בעלי מומחיות בתחום זה. עוד המליצה הוועדה, כי יש לקבוע סדרי דין מיוחדים שיהיו תואמים לסכסוכים, שהם אישיים ורגשיים בהרבה מאשר סכסוכים אזרחיים רגילים. לכן המליצה הוועדה, על קביעה של סדרי דין שונים וגמישים יותר. עוד המליצה הוועדה, כי יש להורות על ניהול תיקי משפחה בדלתיים סגורות, כלומר: שמות הצדדים יהיו חסויים, אך לא ההחלטות. כמו כן, הדיונים בבתי המשפט לענייני משפחה יהיו סגורים לקהל הרחב ופתוחים רק לבעלי הדין ולעורכי דינם.

המלצותיה של וועדת שיינבויים התקבלו ובשנת 1995 חוקק חוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ו-1995. במסגרת חוק בתי המשפט לענייני משפחה, התקבלו ההמלצות המוזכרות לעיל. מאותה שנה החל לפעול בית המשפט. חוק בתי המשפט לענייני משפחה קובע כי הוא יוסמך לעסוק בתביעות וסכסוכים בין בני משפחה, כמעט מכל הסוגים. "בני משפחה" מוגדרים בחוק זה בתור: הורים וילדים, אחים ואחיות, הורים מאמצים וילדים מאומצים, סבים וסבתות וכמובן בני זוג, לרבות ידועים בציבור.

חוק בתי המשפט לענייני משפחה מסמיך את בתי המשפט הללו לעסוק בעיקר התחומים הנוגעים לדיני המשפחה, לדוגמא: ענייני ממון בין בני זוג, תביעות לתשלומי מזונות (בענייני מזונות ישנה סמכות מקבילה גם לבית הדין הרבני), ענייני פונדקאות ואימוץ ילדים, עניינים הנוגעים לשינוי שמות וגיל נישואין, ענייני ירושות וצוואות, תביעות להתרת נישואין ועוד.

אם נסכם עד כה: עו"ד משפחה צריך להיות גם מיומן, כדי לייצג את לקוחותיו בפני בתי המשפט לענייני משפחה. עליו להכיר את סדרי הדין הנהוגים, את הפסיקה הרלוונטית וכמובן להיות בעל ניסיון בייצוג בערכאה מיוחדות, כמו בית הדין הרבני (או כל בית דין דתי). עתה, לאחר שהסברנו אילו ערכאות אמונות על השפיטה בתחום דיני המשפחה, נסביר אילו תביעות מעסיקות עורכי דין לענייני משפחה – שרובן תביעות בתחום הגירושין.

תביעות לגירושין:

אחד הנושאים המעסיקים ביותר עורך דין גירושין, הוא תחום הגירושין. ענייני הגירושין והנישואין בישראל מוסדרים באופן ייחודי ולא שכיח, לעומת מדינות אחרות בעולם. בישראל, האפשרות להינשא אינה נגזרת מהדין הכללי המחוקק ע"י הפרלמנט (בארץ – ע"י הכנסת), אלא על פי הדין הדתי שחל על בני הזוג. כלומר, יהודים רשאים להינשא בישראל על פי הדין הדתי-יהודי. מוסלמים שהם אזרחי ישראל רשאים להינשא על פי הדין המוסלמי.

עוד לפני הקמת מדינת ישראל, כאשר השלטון היה בידי האימפריה הבריטית, הוחל בארץ חוק הנקרא "דבר המלך במועצתו", חוק זה העניק לכל הדתות בישראל סמכות לשפוט בענייני אישות (כלומר: נישואין וגירושין) באופן בלעדי, בהתאם לדיני דתם. הוא הדין שהוחל על יהודים שחיו בארץ ישראל וגם לגבי מוסלמים ונוצרים. לימים, לאחר הקמתה של מדינת ישראל, נחקק בשנת 1953 חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953. חוק זה מעניק לבתי הדין את הסמכות הבלעדית לשפוט בענייני נישואין וגירושין, או כלשונו: "נישואין וגירושין בישראל בין יהודים ייערכו על פי דין תורה". באשר לשאר בני הדתות בישראל, גם כיום חל "דבר המלך במועצתו" ולכן ישנם בתי דין רבניים האמונים על שפיטה בין יהודים וגם בתי דין דתיים אחרים: כמו בית הדין השרעי האמון על שפיטה בין מוסלמים, בית דין נוצרי וגם בית דין דרוזי.

אין ספק כי העובדה שהדין הדתי חל על בני זוג בישראל, בכל הנוגע לגירושין ונישואין, היא בעייתית. היא יוצרת מציאות מוזרה מאוד, שמונעת מבני זוג רבים להינשא בישראל כחוק. נציין כי לעיתים גם בני זוג יהודים אינם רשאים להינשא בשל הדין הדתי. למשל, כהן וגרושה אינם יכולים להינשא בישראל, משום שהדין הדתי-יהודי אוסר על כך. גם יהודי ולא יהודייה אינם יכולים להינשא בישראל, משום שאף אחת מהדתות הרלוונטיות אינן מכירות בנישואי תערובת (כלומר: נישואין עם בן דת אחרת). גם בני זוג מאותו המין אינם יכולים להינשא בארץ. הדרך היחידה של הזוגות שפירטנו לקיים חיי זוגיות בארץ, היא באמצעות נישואין במדינה זרה, או באמצעות חיים במתכונת של ידועים בציבור.

באשר לתביעות גירושין: כדי להתגרש יש להגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני. חשוב להדגיש כי תביעת גירושין היא תביעה משפטית לכל דבר ועניין. מבקש הגירושין צריך להגיש כתב תביעה ובמסגרתו לפרט את עילת הגירושין העומדת לרשותו. במסגרת ההליך המשפטי, עליו להוכיח את אחת מעילות הגירושין המוכרות ע"י הדין הדתי-עברי. לדוגמא: עילת הבגידה, עילת מורדת, עילת מעשה כיעור ועוד. הליך הגירושין הוא הליך משפטי ולכן, כמו כל הליך משפטי אחר, הצדדים יעידו בעצמם בפני בית הדין ואף יהיו רשאים להגיש ראיות – כל אחד לשם הוכחת טענותיו. בסיום ההליך יורה בית הדין על מתן גט ועל פסק דין לגירושין, במידה ואכן הוכחה בפניו עילת הגירושין.

תביעת גירושין יכולה להיערך גם בדרך נוספת וקלה יותר. במידה ובין בני הזוג קיימת הסכמה על הגירושין, אזי הם רשאים להגיש תביעה לאישור הסכם גירושין. במקרה כזה, כל שנותר הוא להציג את הסכם הגירושין לבית הדין הרבני. במקרה זה, גם ההליך יהיה קצר יותר ולא יכלול הליך משפטי ממושך.

נבהיר כי בתי הדין הרבניים מוסמכים לעסוק באופן בלעדי בענייני גירושין ונישואין, אך יש להם סמכות גם לגבי תביעות למזונות (גם מזונות ילדים וגם מזונות אישה), תביעות כתובה ותביעות לשלום בית. בדרך כלל אין לבית הדין הרבני סמכות לשפוט בענייני משמורת ילדים והסדרי שהות וגם לא בענייני חלוקת רכוש בין בני זוג. עם זאת, כאשר אדם מגיש תביעת גירושין וכורך במסגרתה את ענייני משמורת הילדים וגם את ענייני חלוקת הרכוש, אזי בית הדין הרבני רשאי לעסוק בתביעות אלו. בדרך כלל, תביעות משמורת ורכוש נדונות בבית המשפט לענייני משפחה.

תביעת מזונות:

נושא נוסף שמעסיק עורכי דין משפחה, הוא ענייני מזונות, שמתחלקים לשתי תביעות. האחת היא מזונות אישה והשנייה מזונות ילדים. מזונות אישה – כשמם כן הם – מזונות שהאישה זכאית להם במקרים מסוימים. מזונות ילדים הם מזונות שאותם חב האב באופן מוחלט לטובת כלכלת ילדיו. נסביר:

מזונות ילדים: על פי הדין הדתי, האב חב במזונות ילדיו באופן מוחלט. תכליתם של המזונות היא להבטיח לילדי האב שאינם מתגוררים עמו, קיום כלכלי הולם והוגן. גובה המזונות נקבע בהתאם לגובה ההכנסה של האב, בהתאם להכנסת האם וגם בהתאם לרמת החיים של הילדים וצרכיהם. אך עצם החבות במזונות אינו נתון כמעט למחלוקת, שכן האב חב באופן מוחלט במזונות. גובה החבות במזונות משתנה בהתאם לגיל, אך החובה היא לרוב עד גיל 18 ואף נמשכת בתקופת השירות הצבאי (בתקופה זו, גובה המזונות פוחת משמעותית). עוד נדגיש כי בכל הנוגע לקביעת המזונות, לבית הדין הרבני יש סמכות לעסוק בתביעות מזונות, אך גם לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות מקבילה לעסוק בתביעות אלו.

מזונות אישה: על פי הדין הדתי-עברי, גם אישה עשויה להיות זכאית למזונות, עד לתקופה שבה ניתן הגט הסופי מבעלה. בדומה למזונות ילדים, תכליתם של מזונות האישה היא להבטיח קיום הולם עד לגירושין, שכן כל עוד בני הזוג נשואים, על הבעל מוטלת חובה "לזון" את אשתו ולדאוג לצרכיה. עם זאת, במסגרת קביעת גובה מזונות האישה, בוחנים את גובה הכנסתה ואת גובה הכנסת הבעל. בין היתר, גם בוחנים את התנהגות האישה, אשר הביאה לגירושין. בדומה למזונות ילדים, גם תביעה למזונות אישה ניתן להגיש לבית הדין הרבני או לבית המשפט לענייני משפחה.

תביעה למשמורת והסדרי שהות:

כאשר בני זוג מבקשים להתגרש, במידה ויש להם ילדים משותפים, אזי עליהם להסדיר גם את סוגיית משמורת הילדים. כלומר, עליהם להכריע מי מהם יהיה ההורה המשמורן, הנושא באחריות לגידול השוטף של הילדים. במקביל, עליהם להכריע מה יהיו הסדרי השהות של ההורה השני, הלא משמורן. ענייני משמורת ילדים נדונים בדרך כלל בבית המשפט לענייני משפחה, אלא אם הוגשה תביעת גירושין הכורכת את עניין המשמורת.

במסגרת סוגיית המשמורת, על בית המשפט לבחון פרמטר עיקרי אחד והוא מהי טובת הילדים. את טובת הילד בוחן בית המשפט באמצעות התרשמותו מההורים וכן באמצעות חוות דעת של פקיד סעד, הבוחן את מסוגלותם ההורית של ההורים. בין היתר, יבחן בית המשפט את חזקת הגיל הרך, הגורסת כי ילדים עד גיל 6 צריכים להיות בקרבת אמם, משום שהם קשורים יותר לאמם.

נעיר כי במסגרת קביעת סוגיית משמורת ילדים, קיימת היום אפשרות נוספת שהופכת להיות שכיחה יותר ויותר. לא עוד משמורת בלעדית לאם והסדרי שהות לאב או להיפך, אלא משמורת משותפת בין ההורים. כלומר, משמורת שמתחלקת בין ההורים באופן שווה. כך ההורים נהנים מזמן שווה במחיצת ילדיהם. עם זאת, משמורת משותפת מטילה על שני ההורים אחריות כבדה ושווה, על כל המשתמע מכך. בית המשפט יבחן את טובת הילדים, כך שאם יימצא שמשמורת משותפת עדיפה ועולה בקנה אחד עם טובת הילד, אזי הוא עשוי להטיל משמורת משותפת גם בהיעדר הסכמה של אחד ההורים.

תביעות רכוש:

כאשר בני זוג נמצאים בהליך גירושין, עליהם להסדיר גם את סוגיית הרכוש המשותף שהם צברו במהלך חיי הנישואין. ענייני חלוקת רכוש משותף בין בני זוג מוסדרים בחוק יחסי ממון, התשל"ג-1973. חוק יחסי ממון קובע כי בעת גירושין תיערך חלוקת רכוש שווה בין בני הזוג. לכלל זה קוראים בחוק יחסי ממון "הסדר איזון משאבים". כלומר, לוקחים את כל הרכוש המשותף של בני הזוג (למעט: קצבת אלמנות, קצבת נכות, קצבת זקנה ורכוש שהתקבל אצל אחד מבני הזוג בירושה או לפני הנישואין) ומחלקים אותו "בעין" או בהתאם לשווי, בין בני הזוג.

עם זאת, ישנם שני חריגים להסדר איזון המשאבים. החריג הראשון מתייחס לקיומו של הסכם ממון בין בני הזוג: במידה ובני הזוג קבעו ביניהם חלוקת רכוש שונה מהקבוע בחוק יחסי ממון, אזי הוראות ההסכם תחייבנה את בני הזוג. חריג נוסף נוגע להוראת סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, המסמיך את בית המשפט לסטות מהסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון וזאת בהתקיימן של נסיבות מיוחדות ולבקשת אחד מבני הזוג.

כיצד נבחר עורך דין משפחה?

עד כה סקרנו רק חלק מכל התחומים שבהם עוסק עורך דין משפחה, שכן עו"ד משפחה עוסקים גם בענייני ירושות וצוואות, הסכמים בתחום המשפחה, עניינים מסחריים וסכסוכים מסחריים על רקע משפחתי, ענייני אימוץ ועוד. אך נוכל לסכם ולציין כי עורך דין משפחה נזקק לידע רחב והבנה ומקצועיות במגוון רחב של תחומים משניים יותר, אך חשובים לא פחות.

לשאלה כיצד נוכל לבחור עו"ד משפחה מיומן ומקצועי, נענה כך: אנו סבורים כי במסגרת בחירת עורך דין משפחה, יש לבחון שני אלמנטים עיקריים:

האלמנט הראשון הוא הניסיון. לא חייבים לקחת עורך דין משפחה בעל עשרות שנות ניסיון בכל תיק, שכן הניסיון משליך גם על העלות הכספית. אך חשוב מאוד לבחור עורך דין גירושין אשר צבר ניסיון בניהול תיקי גירושין.

האלמנט השני וגם החשוב ביותר, הוא התחושה הפנימית והכימיה שיש לכם עם עורך הדין שבחרתם. עליכם לבחור בעורך דין אשר עמו אתם חשים בנוח, שתוכלו לשתף אותו בעובדות הרלוונטיות, גם בנושאים הקשים.

עו"ד דיני משפחה וטוען רבני – לסיכום​

עבודתו של עורך דין דיני המשפחה היא רבה: עליו להיות בקיא בתחום מורכב משפטית ומורכב רגשית. עורך דין משפחה צריך להיות אדם רגיש ובקיא גם בעניינים שאינם משפטיים. יעוץ עורך דין מתאים, יכולה להשפיע על האסטרטגיה והטיעונים, ואף להוות תמיכה ריגשית ומנטאלית. באופן זה, עורך הדין, ימצה את הזכויות ויורה על מילוי החובות, על פי דיני המשפחה. לכן, כאשר אתם בוחרים בעורך דין גירושין, עליכם לבחור עורך דין שיש לכם עמו כימייה ושצבר ניסיון הולם, לצורך ייצוגכם הראוי. י