הסכם שלום בית בערכאה המשפטית – בית הדין הרבני:
בית הדין הרבני הינו ערכאה במערכת המשפט, אשר עקרונותיה והחלטותיה מתבססות על הדין ההלכתי. סמכותו של בין הדין הרבני, נקבעת בהתאם לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג–1953 (להלן: "חוק בתי הדין הרבניים"). לפי הדת היהודית, עקרון העל הוא שמירה על מערכת היחסים בין בני זוג והגנה על מוסד הנישואין. אי לכך, גירושין ייעשו רק ב"מקרי קצה", כאשר אין ברירה. כך גם בעת בקשה למתן גט על ידי מי הצדדים, בית הדין הרבני ינסה לגשר ולפשר בין השניים וזאת בעזרת הסכם שלום בית, שעליו נרחיב. מי ששופט בבתי דין רבניים, נקרא דיין, אשר ממונה לתפקידו על ידי ועדת מינויים בראשות שר המשפטים (זהה למינוי שופטים). קיימים 12 בתי דין רבניים אזוריים, כמקביליו של בית משפט שלום. מעליהם ישנו בית הדין הרבני הגדול, הממוקם בירושלים ופועל כערכאת ערעור.
מהם גירושין – לפי החקיקה בישראל:
הליך הגירושין בישראל, חל על כל זוג אשר נישא על פי דתו וכאשר אין מדובר בזוג מעורב דתית, אשר מעוניין לפרק את היחסים ולהתיר את הנישואים. כאמור, נושא הגירושין בין זוגות יהודים בישראל, נמצא בסמכות בית הדין הרבני וזאת לפי חוק שיפוט בתי דין רבניים. לכל דת בישראל קיים טריבונל, אשר מסדיר את עניין הנישואין והגירושין בהתאם להוראות דתו. כאשר מדובר בזוג מעורב, אזי יותרו נישואיהם של השניים בהליך אזרחי (וזאת בשונה מהליך דתי), אשר יעשה בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, שדן בכל העניינים הבינאישיים בתא המשפחתי. במדינות העולם המודרניות, הליך הגירושין הינו אזרחי באופן גורף ולכל האזרחים ניתנת האפשרות לרישום טכני במשרדי הממשלה, לרבות במשרד הפנים. אך בישראל, המצב שונה. בשל הצביון הדתי של ארצנו, מדובר בהליך המחייב טקס גירושין, כפי שמתואר בהלכה, כאשר הגבר "מגרש" את אשתו על ידי אמירה "מגורשת, מגורשת, מגורשת", כאקט סמלי לניתוק תלות האישה בגבר וניתוק האישה כרכוש, מהגבר שלו היא שייכת.
הליך הגירושין:
הליך הגירושין עשוי להוביל לשני כיוונים אפשריים: האחד, כאשר ישנה הסכמה של שני הצדדים לגירושין. השני, הוא כאשר צד אחד עיקש בדבר הרצון לגירושין, בעוד הצד השני מתנגד להם, בין אם כוונותיו כנות ובין אם לא. במידה וקיימת הסכמה בין השניים, אזי בני הזוג ייגשו לבית הדין הרבני ויעמדו מול 3 דיינים, אשר יבחנו את עילת הגירושין המחייבת למתן גט. במקרה זה השניים גם יפנו לעו"ד לענייני גירושין. לעומת זאת, במידה ואין הסכמה בין השניים, אזי יתקיים הליך אשר יכלול הצגת ראיות של כל אחד מהצדדים והעלאת טענות הקשורות לתביעת הגירושין. הראיות והטענות שיטענו, יובילו ליצירת עילת גירושין, דוגמת: בגידה של אחד מבני הזוג, התנהגות לא הולמת המכונה בדת "מעשה כיעור", אלימות, אי קיום יחסי אישיות, אי ידיעה על פגם של אחד מהצדדים לפני החתונה ועוד.
חלוקת רכוש בין בני זוג בהליך גירושין:
ככלל, כחלק מהליך הגירושין, יאלצו בני הזוג לחלק את נכסיהם המשותפים, אשר נצברו במהלך חייהם כזוג. במידה ולזוג קיים הסכם ממון אשר נכתב לפני נישואיהם, אזי יפעלו השניים לפיו, כל עוד אין אי בהירות בנוגע לאמור בחוזה. אם לא ביצעו השניים הסכם מסוג זה, חל עליהם חוק יחסי ממון, התשל"ג– 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"), אשר חל על כל זוג שנישא לאחר שנת 1974.
חוק יחסי ממון קובע – כברירת מחדל – חלוקה שווה של נכסיהם המשותפים של השניים וזאת בהתאם לחזקת איזון משאבים. הכלל לפי חזקה זו, הוא כי כל הרכוש המשותף של בני הזוג יחולק באופן שווה. כמו כן, בהתאם לחוק יחסי ממון, כל הרכוש המשותף הוא רכוש בר איזון, למעט סוגי הרכוש הבאים: קצבת נכות, קצבת זקנה, קצבת אלמנות וכן רכוש שקיבל אחד מבני הזוג לפני הנישואין או במהלך הנישואין. עם זאת, במקרים חריגים, לבית המשפט לענייני משפחה, יש סמכות לקבוע חלוקת רכוש לא שוויונית, בהתחשב בהכנסות בני הזוג וכן במסת הנכסים שלהם. כך קובע סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון.
אחת הערכאות אשר אמונה על נושא זה, היא בית המשפט לענייני משפחה, אשר מוסמך לעסוק בכל הנוגע לתא המשפחתי, לרבות בענייני רכוש. עם זאת, לעיתים, גם לבית הדין הרבני (אשר סמכותו נוגעת לנישואין וגירושין), תהיה סמכות לשפוט בענייני רכוש, אך זאת רק במקרה שבו הוגשה תביעת גירושין אשר כוללת גם את סוגיית הרכוש המשותף. בהתאמה, הערכאה הראשונה שתדון בתביעת הגירושין הכרוכה או בתביעת הרכוש – היא זו שבחזקתה ינוהל התיק. בשל תפיסות וערכים שונים המנחים את הערכאות, ינסה כל אחד מהצדדים, לנהל את התיק במקום אשר מקנה לו יתרון יחסי. הדבר מכונה "מרוץ סמכויות", כלומר: רצון של כל אחד מהצדדים להגיע ראשון לערכאה שבה הוא מעוניין שיתנהל ההליך.
דיני מזונות
מזונות הינם תשלום אשר מטרתו ליצור מצב כלכלי זהה למהלך חיי זוגיות של זוג. בישראל, דיני המזונות מובאים מההלכה ולפיהם – על הגבר לשלם מזונות לטובת משפחתו. כאשר מדובר במזונות אישה, אזי על הגבר לשלם מזונות לאשתו עד מתן הגט וזאת מכיוון שמוטל עליו לכלכלה, כל עוד היא נשואה לו. כמו כן, עליו להכינה לחיים שאחרי הפרידה: "שארה, כסותה וענותה לא יגרע". לאחר הגירושין, הוא לא יהיה חייב במזונות וזאת מכיוון שאין היא בחזקתו. זאת, בניגוד למזונות ילדים. מזונות אישה משולמים בהתחשב במספר פרמטרים, כמו הכנסת האישה, הכנסת הבעל ותום הלב של האישה.
כאשר מדובר במזונות ילדים, נוסף החוק הישראלי, המחייב את האב והאם לדאוג ולכלכל את ילדם בצורה סבירה, אשר תבטיח התפתחות תקינה של הילדים. על פי ההלכה, החובה למזונות ילדים, מחולקת לפי גילם של הילדים, לפי יכולתם לדאוג לעצמם. ילדים עד גיל 6 – מוגדרים בדין העברי "קטני קטנים" וחובת התשלום הינה מוחלטת ומוטלת על האב. זאת, בהתאם לחקיקה בישראל, הנוגעת ל"חזקת הגיל הרך" ולפיה, ילדים מתחת לגיל 6 נשארים במשמורת אצל אמם, באופן אוטומטי. ילדים מגיל 6 ועד גיל 15, מסווגים ככאלה שעל פי הדין העברי, האב מחויב לשאת במזונותיהם בלבד, אם כי החלה התחשבות, בבחינת יכולתה הכלכלית של האם לעומת האב. במילים אחרות, מזונות בגילאים האלו, מוטלים באופן מוחלט על האב בכל הנוגע למזונות החובה שכוללים את ההוצאות הבסיסיות הנדרשות לגידול הילדים. מעבר לכך, במזונות מדין צדקה, חייב האב בהתאם ליכולת הכנסתו (מזונות מדין צדקה כוללים הוצאות לא בסיסיות אלא תוספות הנדרשות לגידול הילדים). מגיל 15 ועד גיל 18 – ישולמו מזונות עבור ילדים בגילאים הללו, אם כי בשיעור מופחת בערך בשליש מהגילאים הנמוכים יותר. ילדים בגירים מעל גיל 18 – לא מחייבים את ההורים במזונות, לא בדין העברי ולא בדין הישראלי, אם כי הפסיקה מראה כי כאשר יש להורים מסוגלות, יהיה ניתן לפסוק לטובת ילדיהם, מזונות בגירים וזאת לאור תרבות החיים במדינת ישראל, המחייבת גיוס לצה"ל ואי יכולת לעבוד באותו זמן.
משמורת והסדרי שהות
במידה וישנם ילדים משותפים, לזוג אשר מבקש לפרק את מערכת היחסים, אזי ייערך הסדר הנוגע למקום מגוריהם של הילדים בעת הפרידה וכן הסדרי המפגשים עם ההורה שהילדים אינם נמצאים בחזקתו. משמורת ילדים הנה סידור הלנה ומגורי הילדים. נסביר:
שני סוגי המשמורות הקיימים הם: משמורת בלעדית – אשר במסגרתה, לאחד מבני הזוג ניתנת החזקה בילדים והוא יוגדר כ"הורה משמורן". החלטות שגרתיות שיתקבלו בעניינו של הילד, יתקבלו על ידי ההורה המשמורן. ההורה השני יזכה בהסדרי שהות, שעליהם נרחיב בהמשך. סוג אחר של משמורת, הינו – משמורת משותפת. זו האפשרות השנייה והיא מחלקת את שהותו של הילד בין שני בתים של הוריו וכפועל יוצא, הילד שוהה שלושה-ארבעה ימים בשבוע, בכל בית. במקרה זה, לא יוגדרו הסדרי שהות. כאמור, בעת משמורת בלעדית, יינתנו הסדרי שהות להורה שאינו משמורן. ההסדרים יכללו את המפגשים של הורה זה עם הילד. בישראל, ההסדר הסטנדרטי עומד על שני מפגשים שבועיים, כאשר סופי שבוע ניתנים לסירוגין. הסדרי שהות הכוללים לינה, יחשבו כהסדרי שהות "מורחבים".
נעיר כי סוגיית משמורת הילדים היא סוגיה מורכבת, אשר מלווה במריבות רבות בין בני הזוג. לעיתים, הילדים הופכים בעל כורחם ל"קלפי מיקוח" בהליך הגירושין של הוריהם. כדי לנסות ולמנוע זאת, נכנסים לתמונה בית המשפט וכן גופי הרווחה, אשר יבחנו את המשמורת והסדרי השהות וזאת כדי ליישם בצורה מיטבית את "טובת הילד", שהיא – עיקרון העל בדין הישראלי, הנוגע לגידול ילדים.
תביעת שלום בית
תביעת שלום בית, בניגוד להסכם שלום בית, שעליו נסביר בהמשך, תיעשה על ידי אחד מהצדדים, כאקט למניעת הליך גירושין שבו נמצאים השניים, או לחילופין, רצון של הצד שכנגד להתגרש. כאשר מדובר בתביעה כנה של הצד התובע שלום בית, אזי התקופה אכן תשמש כ"תקופת ביניים" לבחינת הקשר הזוגי וכפלטפורמה לשינוי יחסים עכורים בין השניים, גם אם הוגשה בקשה לגירושין על ידי אחד מהצדדים. במילים אחרות, ניתן להגיש תביעת שלום בית לבית הדין הרבני, כחלק מהליך גירושין או כתביעה נפרדת. תכליתה של תביעת שלום בית, היא לחייב את הצד השני לקיים הידברות וניסיון לשיקום קשר הנישואין. לעיתים, תביעה זו מוגשת גם כדי להבטיח למי שמגיש את התביעה, מדור. דהיינו, למנוע מעבר מהבית המשותף. כמו כן, לא פעם מוגשות תביעות אלו, כתביעות נגדיות לתביעות גירושין, בין אם כדי למנוע את רוע הגזירה ובין אם כדי לנסות לשקם את היחסים.
ההשפעות האפשריות של תביעת שלום בית
ככלל, לתביעת שלום בית עלולות להיות השפעות פוגעניות, בשני מקרים: האחד, הוא כאשר הצד השני אינו מעוניין להישאר בקשר ונכפתה עליו תקופת הביניים, למרות שהוא מרגיש שלם עם עצמו, להגיש את תביעת הגירושין. המקרה השני והמצער, הוא כאשר הגשת התביעה אינה מגיעה ממניעים כנים, אלא מרצון לנקמה וכן מרצון להגבלת הצד השני ויצירת יתרון בניהול תיק הגירושין. אלו אשר ירצו לגרום להגבלה, יבקשו תביעת שלום בית, במסווה של רצון לשפר יחסים, למרות שרצונם האמיתי הוא פגיעה בצד השני, על ידי עיכוב יציאה מהארץ, צו עיקול וכדומה. כך שהמציאות אמביוולנטית למדי, כאשר מדובר בהגשת תביעות לשלום בית. לא אחת, ניתן להיתקל בתביעות לשלום בית, שכל תכליתן, היא התשה של הצד השני או ניסיון ליצירת לחץ. מנגד, ישנן תביעות שמוגשות באמת בתום לב וכחלק מרצון לנסות בצורה כנה, לשפר את מערכת היחסים ולמנוע גירושין. לכל אלה, מתלווה שיקול דעתו של בית הדין הרבני, במתן סעד זה, אם כי בראש מעיניו שיקום הנישואין ולכן, ירבה להשתמש במתן תביעת שלום בית.
מהו הסכם שלום בית
הסכם שלום בית הינו חוזה פרטני שמותאם לכל זוג, אשר בו יקבע הזוג את התנהלות חייו המשותפים, בכל נושא העולה לרוחו, החל מכלכלת הצדדים, שעות פנאי, שעות ארוחות וכן אופן גידול הילדים המשותפים. מטרת ההסכם, היא למנוע פרידה של השניים, בשל משקעים אלו ואחרים במערכת היחסים. לרוב, הסכם זה יוצע לאחר משבר של השניים ולאחר פנייה לגישור לבית הדין הרבני, או אף במהלך בקשה לגירושין. מתן תוקף להסכם, ייעשה על ידי דיין בבית הדין הרבני. לאחר חתימה על הסכם זה ומתן תוקף על ידי בית הדין הרבני, יהווה ההסכם מסמך משפטי מחייב והפרתו תוכל להביא לסנקציות.
הסכם שלום בית – הגבלות
יתכן ותהיינה הגבלות להסכם, כדי לאפשר לשני הצדדים לקיים את החוזה. לדוגמא: ההסכם יוכל להורות על צו איסור יציאה מהארץ לצדדים וזאת כדי לחייב את השניים לנסות ולגשר באופן אמיתי, בתקופה המוגדרת לשלום בית. ההסכם אף יוכל להורות על עיקול זמני, חיוב למגורים משותפים והגבלות נוספות, אשר פוגעות בחירותו של האדם – במטרה לקיים את ההסכם, בשל ערך הנישואין העליון. עם זאת, הטלת הגבלות או בקשה להטלת הגבלות במסגרת תביעת שלום בית, עשויות להוביל לדחיית התביעה, שכן יש בכך כדי ללמד על חוסר תום לב. כל מקרה נבחן לגופו ולכן לייעוץ משפטי, במקרים כאלו, יש חשיבות רבה.
הסכם שלום בית משולב
הסכם שלום בית משולב, הוא הסכם שלום בית אשר אליו מצורף הסכם גירושין, שתכליתו להבטיח גירושין, במידה ובני הזוג יעברו את תקופת הביניים המגודרת בהסכם שלום בית, אך בכל זאת יחליטו לפרק נישואיהם. להסכם זה יש יתרון רב – והוא מניעת סכסוכים וריבים לאחר תקופת הניסיון, זאת לאור הליך הגירושין הסבוך.
תכלית נוספת להסכם שלום בית משולב, נובעת מהעובדה כי פנייה נוספת להליך הגירושין, תיארך זמן רב יותר. הסכם הגירושין, באם יצורף, יכלול בתוכו הסדרים הנוגעים לרכוש משותף, סידורי הלנה ושהות לילדים משותפים ועניין המזונות. על אלה נרחיב בהמשך. סיכום שכזה, אשר נעשה בעוד השניים נמצאים בשלב ניסיוני לשלום בית, ייעשה בנינוחות רבה יותר, ללא אינטריגות בין הצדדים ולכן הדיון בו יעשה בצורה שקולה יותר.
באילו מקרים לא תאושר תביעת שלום בית?
מאחר ובית הדין הרבני כפוף להלכה היהודית, אזי ישנן סיטואציות על פי ההלכה העברית, שלא מאפשרות לבני זוג להמשיך בברית נישואיהם ולכן, בית הדין הרבני לא יאפשר תביעת שלום בית, אלא גט לאלתר. דוגמא לכך הוא ניאוף של האישה. במידה והגבר הצהיר כי אשתו בגדה בו, אזי בית הדין הרבני יאסור את האישה "מבעלה ובועלה". דהיינו, האישה תהיה אסורה לנישואין לבעלה שבו בגדה וגם למי שבגדה איתו, המאהב שלה. בגידה זו, תיחשב כעילה חזקה בחומרתה לגירושין ולכן, תביעה לשלום בית לא תהיה רלוונטית במקרה כזה, גם אם תגיע מכיוונו של הגבר הנבגד. במקרים שבהם הגבר יבגוד, לא יהיה בכך מקרה כל כך חמור כפי שיוחס לאישה ולכן – מקרה כזה אינו רלוונטי. כמו כן, תום ליבם של האישה או הגבר, הם אינדיקטור לקבלת תביעת שלום בית או דחייתה: כפי שתיארנו – במקרים שבהם נראה כי חוסר תום לב נלווה לתביעה (כמו למשל – הגשת תביעה יחד עם בקשה להטלת סנקציות), הדבר עשוי להביא לדחיית תביעה לשלום בית.
עו"ד אלעד זמיר – עו"ד משפחה העוסק בשלום בית
לסיכום בכל הנוגע לדיני הגירושין והנישואין, על כל היבטיהם, מערכת המשפט מנסה למנוע פגיעה בצדדים ולכן, ההליך סבוך ומצריך ידע נרחב. כמו כן, לקושי הנלווה להליך הגירושין בכללותו, נלווים פערים עקרוניים בדין האישי–הדתי, לבין הדינים שעליהם מושתתת מערכת המשפט הישראלית. לכן, כאשר אתם\ן ניצבים\ות בהליכים הנוגעים לשלום בית, או לחילופין, בהליך נלווה או אינטגרלי להליך הגירושין, מומלץ להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה, אשר יוכל לתמוך בהליך כולו ולהסביר על ההשלכות בכל צעד בניהול התיק. התקשרו עוד היום ונשמח לעזור!
